עיר על מים סוערים

עיר נכתבת שוב ושוב. כל מבנה חדש חולק מגרש עם רוח הרפאים של קודמו. שיירי ההריסה מפונים מן הקרקע, אבל לא מן הזיכרון. כל סיפור פרטי מצטרף אל הסיפור העירוני הנמתח הלאה. ההיסטוריה של העיר ממשיכה לפעול על פני השטח ומתחתיו: נרשמת במבנים, בתוואי הרחובות, בתשתיות, בתנועת הגופים.
תל־אביב–יפו צמחה מתוך רעיונות על התחלה חדשה, אך נבנתה על קרקע שכבר נשאה זכרונות, חיים ועקבות. מאז ממשיכה העיר לנוע בין בנייה למחיקה, בין חזון להתפכחות, בין שייכות לעקירה. היא מחליפה את פניה ללא הרף, אך תחת הפנים החדשות ניבטות עדיין הפנים הקודמות, המסרבות להימחות.האמניות והאמנים שבתערוכה מתבוננים בעיר דרך החומרים המרכיבים אותה: קלקר המבקש להיות אבן, שברי מרצפות שנפלטו מן הים, חוטים הרושמים זיכרון, מים הזורמים מתחת לרחובות, דימויים ארכיוניים המגיחים אל ההווה. כך, בחומרים הללו, העיר נוצרת מחדש בפעולות של איסוף, פירוק, תיקון והרכבה.
"המים הסוערים" שבכותרת התערוכה הם תזכורת לתנועות העומק החברתיות והפוליטיות. לאי-היציבות המתמשכת שהיא טבעה של העיר: ישות שכל ניסיון לייצב אותה הוא לכל היותר זמני. הרי התנועה המתמדת היא יסוד קיומה. בתוך התנועה הזו, הבית, הזיכרון והזהות לובשים ופושטים צורה ללא הרף, והעיר עצמה נחשפת כמשא ומתן מתמשך בין עבר, הווה ועתיד.

עבודות בתערוכה