אסד עזי | ללא כותרת, 2025

הציור מפגיש שני דימויים טעונים של בית וזיכרון. בחלקו האחד מופיעים דגמי מרצפות מצוירים, המזוהים עם בתים יפואיים ופלסטיניים: שריד חומרי של מרחב ביתי ושל תרבות מקומית. לנוכח האסוציאציה הזו, קבוצת הדמויות שבחלקו האחר נראית במבט ראשון כאילו היא משרטטת סצנת גירוש או עקירה. למעשה, מקורן בתצלום היסטורי המתעד את העלייה התימנית לישראל בימי ראשית המדינה.
המפגש בין שני המקורות החזותיים יוצר לא רק מרחב שבו זכרונות ונראטיבים היסטוריים שונים מתקיימים זה לצד זה, אלא גם מחשבה על שהות ועל תנועה: המרצפות היציבות, המייצגות את הבית הניצב (אולי) על תילו, ומולן הדמויות המגלמות תנועה, הגירה, סוף תקופה או התחלה חדשה.
ההסמכה והחיבור בין אלה לאלה מאפשרת לעזי לבחון כיצד דימויים נטענים במשמעויות משתנות בהתאם להקשר שבו הם נקראים. העבודה מציעה מבט על יפו כמרחב שבו היסטוריות מקבילות, זכרונות חומריים וסיפורי הגירה נפגשים, מצטלבים ומשרטטים את העיר לא כסיפור לכיד ורציף, אלא כמכלול מרובד של שכבות זהות וזיכרון