דבורה מורג | אל עבר האופק, 2026

במרכז הציור, על מי הים, צף שולחן אוכל הפוך. הדימוי נושא זיכרון של מרחב משפחתי ושל סדר חברתי, אך מנכיח דווקא את ההתערערות ואת אפשרות האובדן של היציבות הביתית. מקור הדימוי בסיפור משפחתה של האמנית: הוריה, גניה והנריק קובלסקי, הגיעו לארץ כשורדי שואה לאחר שנות פליטות. לאחר תקופה במעברה בפרדס כץ הוצע להם בית ביפו, שהוגדר "רכוש נטוש". כאשר פתחו את דלת הבית, מצאו חצר ובה שולחן ערוך, צלחות וכלי בית, סימנים של חיים שנקטעו. המיאון הפנימי שהתעורר בהם לאחר שנות הפליטוּת שעברו בעצמם היה נוקב וחד. הם החזירו את המפתח וחזרו אל המעברה.
הים בציור פועל כמרחב המחבר בין מציאויות שונות, בין סיפור הפליטות של המשפחה לבין עקבות החיים הקודמים שהתקיימו בבית היפואי. השולחן, אובייקט של ביתיות וסדר, נעשה לסמן של גבול מוסרי ונפשי בין שייכות, זיכרון וסירוב