תום פרסמן | בור

בחוף הים של יפו, לעיני העוברים ושבים, אישה חופרת בור וטומנת את ראשה בחול. הפעולה מתרחשת באור יום ובמרחב פתוח, ובכל זאת מבקשת להיעלם. העבודה, הפותחת את המקבץ, מציבה את שאלת ההצטרפות למחאה כבחירה שאינה מובנת מאליה: האם די בהסבת המבט כדי להיחלץ מן המחויבות? האם מה שאינו נראה חדל לדרוש תגובה? הביטוי "לטמון את הראש בחול" מקבל כאן ממשות פיזית כפעולה שיוצרת תנאים של סיכון. הניסיון להסתתר כרוך בכריית בור, במחווה שבה ההימנעות עצמה נעשית מעשה, והמחסה מתגלה כמכשול וכמלכודת עצמית.