שלי בראון | החגיגה נגמרת

מי שעומדת במרכז הפריים מציבה את עצמה על רקע נוף אידילי של שדות מעובדים בעמק יזרעאל - התגלמות החלום הציוני של גאולת אדמה והבטחה קולקטיבית. בקדמת התמונה נרמזים אתר בנייה והריסות. היא שרה את "החגיגה נגמרת" של נעמי שמר, וקולה מתחרה ברעשי הסביבה. המאמץ לשיר בתוך רעש שאינו פוסק מתנסח כקרב יומיומי על מקום, על צליל, על הזכות להישמע. נוכחותה כנה וילדית, מבקשת להחזיק יחד את שתי תנועות השיר, סיום והתחלה. העבודה ממוקמת במתח המאפיין את המקבץ כולו בין עמידות להתשה, המולידה גם ספק. המפגש בין השירה למציאות מחדד את הפער בין האידיאל למציאות. בתוך פער זה, המאמץ לשיר אינו רק ניסיון שלא לוותר, אלא עדות לכך שההתעקשות אכן מחזיקה מעמד.