נטע פישר | שימוש ברגיעה

היא נראית כמי שהתעוררה בפתאומיות: עייפה, בפיג'מה וגרביים, כרית בידה. על משטחו המשופע של מקלט ציבורי היא מנסה לשוב ולישון, מטפסת שוב ושוב ומחליקה לאחור. התנועה החוזרת על עצמה מזוהה עם משחקי ילדות, אך כאן נטענת במאמץ מתמשך שאינו מגיע למנוחה. המקלט, הנוכח כמובן מאליו במרחב הציבורי, מגלם מצב של דריכות מתמדת. דרך הגוף המבקש להניח ראש במקום שאינו מאפשר זאת, העבודה מחדדת את המתח בין הגנה למרגוע. בהקשר של מחאה, היא ממקמת את המפגש הישיר בין גוף למרחב טעון ובוחנת מה הגוף מסוגל לשאת כאשר המנוחה בלתי אפשרית, במצב מתמשך של דריכות ואובדן יציבות.