דיוי בראל | אלפי שקיעות

‫ביצירתו, דיוי בראל משלב תצלומים של סביבות מוכרות עם תוספות קולאז'יסטיות – אלמנטים גזורים, משובצים או משובשים בתוך הדימוי העירוני – תוך שימוש בחומרי רשת, בתמונות נוף גנריות ובתיעוד אישי. גוף העבודות החדש שלו ממשיך את עיסוקו המתמשך במרחב העירוני ובמתח שבין האידיאל האדריכלי לבין התממשותו במציאות היומיומית.
עבודותיו בתערוכה זו מתמקדות בכיכר אתרים: אתר עירוני עתיר יומרות שהוקם בשנות השבעים בסגנון ברוטליסטי. האדריכלים יעקב רכטר וורנר יוסף ויטקובר תכננו את הכיכר במטרה שתהפוך למרכז בילוי עירוני מול הים, אך היא הפכה עם השנים לסמל של הזנחה וכישלון, ולמושא של בוז ציבורי. אידאה שלא התממשה. לאחרונה אושרה תוכנית להריסתה לטובת בנייה של מגדלי יוקרה.‏
‏"אלפי שקיעות" הוא מיצב העשוי שתי עבודות טפט המוצגות זו מול זו, עבודת קולאז' ושתי עבודות וידיאו. עבודת הטפט הראשונה מתפרשת על פני קיר שלם, כמעט: במרכזה גרם המדרגות האיקוני של הכיכר, ריק מאדם, "שתול" בתוך נוף הררי זר. עבודת הטפט השנייה כוללת נגזרות של אלמנטים מהכיכר: שני פנסי רחוב וספסל, הנטמעים ישירות בקיר המוזיאון. בעבודה שלישית מוצג האמן עצמו, שוכב על רצפת הכיכר ומכוסה בה: ספק ישן, ספק קבור, ספק מעלה עצמו קורבן על המזבח העירוני.‏
עבודת הווידיאו "אלפי שקיעות", אשר נתנה למיצב את שמו, היא קולאז' נע של שקיעות מכיכר אתרים ומחוף גורדון שלמרגלותיו. היא כוללת דימויים מהארכיון האישי של האמן ומהרשת, המשתלבים באלמנטים שונים מכיכר אתרים. ברקע העבודה נשמע השיר "שקיעה אחת" בביצוע הזמר אדם  (מילים: אלונה קמחי. לחן: יזהר אשדות).‏
‫בעבודת הווידיאו "פטרייה" (המוצגת בקומה השנייה של המוזיאון) מתועדת ידו של בראל בנקודות שונות בכיכר אתרים, מחזיקה דימוי גזור של פטרייה – חלק מן האלמנט האדריכלי המזוהה עם הכיכר, שכבר הוסר. בראל שותל מחדש את הפטרייה בנוף, פעולה המתקבלת באדישות (בדרך כלל) מצד העוברים והשבים.
‫עבור בראל, כיכר אתרים היא מחוז חפץ – מרחב של ילדות והתבגרות, זיכרון פרטי וציבורי, ופנטזיה לא־ממומשת. ההתאבלות שלו על המקום היא פעולה חיה: ניסיון להפעיל את האתר מחדש כמרחב על־זמני של מחיקה, הוספה ושיבוש. בעבודותיו אלה הוא מציע מחווה מרה־מתוקה וטעונה רגשית למרחב ציבורי כושל, שהפך לסמל עירוני מודחק - "רקוויאם לכיכר אתרים״.